תרפ"ט

ספורנו יתחיל היום שוב בספר. כרגיל, הסיפור יכלול עובדות "קשות", גם עובדות "רכות", מלווה לפעמים בהשערות, ולעתים רחוקות גם דמיון (אבל מבוסס על הכרת הדמויות.)

 מחבר הספר הוא אשר אנשיל גרינוואלד שהיה שו"ב בעיר Uzhorod  בהונגרית Ungvar .עיר שההיתה במזרח צ'כוסלובקיה באותה עת ועם השינויים שלאחר מלחמת העולם ב' מצאה את עצמה היום באוקראינה.

השנה היא שנת תרפ"ט , יום הולדתו ה- 51 של אבי המשפחה (כ"ט כסלו [לפי 25/12/78] במסמכים) בנו עקיבא יוסף המתקרב לגיל 15 מחפש רעיון למתנה לאביו למאורע זה. זו היא שנתו השניה של עקיבא בישיבה קטנה בפרשבורג. (הוא למד ב"ישיבה קטנה" 4 שנים, הוא וגם אחיו בנימין הזכירו את הקושי שעמד בפניהם בהתגברות על הפער בלימודי היהדות בין העיירה הרחוקה בה גדלו, ובין הרמה בעיר הישיבה הגדולה ע"ש החת"ס. כמו כן הלימודים היו בגרמנית ומהבית הם דיברו הונגרית וסלובקית. למה לא למדו בסלובקית?, יום אחד אי"ה נזכה לסיפור של יהודה שלזינגר היודע ל"הסביר" את ההבדל בין שתי השפות. (עשרות שנים לאחר מכן, כתב עקיבא Curriculum Vitae [כך כתב על הפתק - כלומר "תולדות חיים" ] ומתוך הזכרון כתב את חמשת מוריו בישיבה)

(בעצם, אני זוכר שלושה שלי, פרס למגיב הזריז).

העשור השלישי של חיי המשפחה מתקרב לסיומו. בעשור הראשון (גם העשור הראשון של המאה ה -20) היו שנות נדודים לאחר פטירת אביה של גננדל (אהרן יהודה מאי), בעשור זה נולדו "חמשת הגדולים" של המשפחה. בסוף העשור הם הגיעו לדולני קובין, שם נולדו "חמשת הצעירים" לבית וייס, עד האחרונה וליקה בשנת 1923. בעשור השלישי פגעה הטרגדיה, עם מותו של הבן הגדול אהרן יהודה, בשנת 1925. 

מימין סבא משה, בתמונה מאד מיוחדת, מלבד זאת שהוא נראה כאילו יצא מסרט הוליוודי, הוא לא עומד ב"פוזה" מול המצלמה, הרקע הוא חורש, מעיל יום חול, כאילו סתם יום של חול, תוך כדי הליכה. התמונה כנראה שייכת לתחילת שנות ה - 20. 












בתמונה משמאל , ארבעת "הצעירים" לבית וייס,
 התמונה צולמה כנראה בשנת 1927, 
והגילים:
אוממה 49
עקיבא 13 (תמונת 
בר-מצוה?)
בנימין 8
חנה 6
וליקה 4

ו

עכשיו נחזור לחנוכה , יום הולדת וכו'.
עקיבא נכנס לחנות ספרים, חשוב לו מאד לכבד את אביו (מאז 1925, הוא מחליף את הבן הבכור!?), חסך מדמי הכיס המצומצמים שלו לספרון קטן ואז הוא מוצא את המציאה. ספרון על מנהגי חנוכה, נערך ע"י שו"ב בערך בגילו של אביו, וכל זה ב"השגחה פרטית"  כי אחרת, על מה הייתי כותב. ולהלן ההקדשה.




בתחתית ההקדשה באותיות גדולות
 ת ר פ ט שמשך את עיני ומשם ירדו לכותרת הרשומה לעיל. זה עורר אותי גם להוסיף הגיגים בכוון ההיסטורי, הכללי, הלאומי, הדתי והמשפחתי, ובסופו של דבר החלטתי לדחות זאת לפעם אחרת, אם בכלל.

אולי גם מצאו חן בעניו, לא רק התפילות והפיוטים אלא גם הדברים ההיסטוריים הדי נדירים במחוזותינו (בענייני המקבים וחנוכה). היהודים נלחמו ? בנוסף לחופש דת, גם לעצמאות?.

אני מקוה בשבתות הקרובות להשקיע קצת בספר. מה שמביא אותי לקטע זכרון נוסף שקיבלתי מאופפה. כידוע ספר = בוך, ביחיד וביכער ברבים (כמובן, בגרמנית ובאידיש). אז הכלל הוא שבשבת אסור לקרא ביכער (כלומר ספרי חול) רק ספרים (שהם כמובן ספרי קודש).














בעלי הזכרון התקין אולי יזכרו שהספר הזה כבר שיחק תפקיד צנוע (יחד עם חנוכית הכסף) בבר מצוה של עדן. הנה תזכורת:

שבת שלום