המדרגות

הסיפור המלא מאחורי החויה המכוננת (formative experience) (כדי שלא ישאלוני פירושי מלים).

מבוסס על מסמכים מקוריים, ידע אישי וקצת דמיון מודרך (שיטה המשתמשת בדמיון כדי להשפיע על המצב הנפשי, להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי, ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים), ברור?

נתחיל כמו בכל סיפור טוב, מהסוף.

יום ד' 11.6.2014

לאחר ארוחת הבוקר, העמסנו שוב את הרכב. ההתרגשות היתה רבה כי המשימה היתה להצטלם באזור

 ה"מדרגות" לתמונה שנראית כמו אותה תמונה מפורסמת של סבתא מרים, יהודית, אהרון ואוליקה. יואב החזיק בידו את ה Tablet ועליה התמונה המקורית. כולנו הרגשנו סיפוק רב ממציאת המקום בו גרו הוריו של אהרן לפני שנשלחו למחנה המות אושוויץ בירקנאו.  (מתוך "מסע שרשים 8.6-22.6/2014 " רשמי מסע - רבקה)

(הערה - בתחתית  התמונה (רק עכשיו בעת הכתיבה שמתי לב)  יושב ברנש חובש את הכובע שחבשתי בכל המסע לא כדאי להתאמץ לגבי מי זה יכול להיות, זו ברך שמאל שלי).

(וכאמור לגבי סיפור טוב, עכשיו flashback = מעתק לאחור)

שלא כמו היום, לכולם מצלמה דיגיטלית (או טלפון חכם) שמצלמים בה אלפי תמונות המוצאות  את עצמן בערימה כלשהי במחשב ואף פעם לא מביטים בהם. בעת העתיקה, הכניסו סרט (פילם) בתוך המצלמה, בעת הלחיצה על הצ'ופצ'יק במצלמה, קרה איזה קסם והעולם מחוץ למצלמה העתק לתוך המצלמה (לא עלינו, הכל הפוך עם הראש למטה) והוא גרם לאיזו תופעה בפילם. הנה הסבר יותר ברור: 

"במצלמת פילם האור חודר אל המצלמה דרך העדשה ופוגע בפריים של פילם שנמצא מאחורי העדשה. כל פריים שנמצא על הפילם מכוסה בשכבה של תמיסה שמורכבת מגרעינים של הלידי כסף קריסטלים. גרעינים אלו מגיבים כימית במגע עם אור והם משתנים ואז תמונה נוצרת על הפילם". (מתוך ספר היסטורי שנכתב לפני הרבה מאד שנים [אולי 50!] )

עכשיו שהשלב הראשון ברור לכולם , עוברים לשלב השני. לאחר שהפילם נגמר כעבור 36 תמונות !!! גוללים את הסרט מכניסים לקופסא אטומה ושולחים למעבדה. כעבור שבוע או כמה שבועות (אם זה פיתוח צבעוני, במעבדה בחו"ל), מקבלים בדאר חבילה של תמונות מודפסות ע"ג נייר צילום.

לצורך עניינו , יתרון אחד ברור להדפסה על ניר שניתן לכתוב מאחור. כך קרא שכשעברתי על התמונות הישנות גיליתי כתובות מעניינות ומרגשות. הנה דוגמא:

כאן נכנס לסיפור דוד עקיבא (1914-2001) האיש היקר לא רק שמר תמונות ומכתבים וכו' אלא גם הוסיף תרגום והסבר. לולי הוא,  (לא נשכח את אוממה, האשה הקטנה והנשמה הגדולה , אבל זה בהזדמנות אחרת) הייתה ילדותי עלומה לגמרי . ובכן לצד הכתובת הזו העיר עקיבא:

התרגום של עקיבא לא שלם, יהודה אתה מוזמן לשפר.

התמונה הבאה והכיתובית היא השלב הבא בסיפור:

בתמונה , אמי מרים אחותי יהודית ואנוכי ומאחור  התאריך אוגוסט 1944. ברקע התמונה המעקה והבית מאחור, ומתברר שזו תמונה אחת מסדרת תמונות שנשמרה והגיעה לידי, וע"פ הרקע והלבוש כולן צולמו באותו יום.

 

 כאן נכנסת לסיפור (Olika)   חנה (1921-2012) יפהפיה בת 23, בנוסף לצילומים , על מה דיברו האחיות אינני יודע אבל למרות האופטימיות הקורנת מפני כל המצולמים, אני מניח שדיברו על ההתארגנות לתקופה של החדשים הקרובים, על אף שהתמוטטות הגרמנים כבר נראתה באופק. בכל מקרה אלה הצילומים האחרונים של אמי ואחותי ובעוד זמן קצר ב 5 אוק' 1944 כבר עמדו (בשקט  כבני אדם מחונכים) בתור במורד הכניסה לתאי הגז ומשם דרך המשרפות "לקבר ישראל" העולה עד לשמים הדוממים.

את התמונה (המרכזית, הגדולה יותר) החזקתי בידי כאשר דיברתי על קברה הטרי של חנה לאחר שנפטרה בשיבה טובה. קו שבר ברור עובר בתמונה מלמעלה למטה חנה מחזיקה בידי ואימי נושאת את יהודית. סימבוליקה ומקריות? אולי, אך לה ולי למרות האופי המאופק של שנינו, היא הייתה מחייבת. נקודה.

עם התקרב מאד היציאה ל"מסע" חשתי צורך לחזור לרגע ל"שם", לא ייחסתי לזה חשיבות עצומה אבל זה לא עזב אותי ועשיתי מספר הכנות. קניתי מצלמה חדשה שבנוסף ליכולות הצילום המשופרות ניתן להפעילה מרחוק   כאשר היא מורכבת ע"ג חצובה משולשת ומבוקרת מרחוק ע"י שלט הנמצא באפליקציה בטלפון חכם.

מאחר ומשפחתנו התגוררה באיזור היהודי וליתר דיוק כתובתנו הייתה Zamocka 74  (ביהכ"נ האורתודוקסי של החת"ס היה באותו רחוב , מספר בתים למעלה כנראה מס' 68, וכל האזור הוא לרגלי המצודה,  הנחתי שהמדרגות הן במקום כלשהו במורד "מדרגות זמוצקה" Zamocke Schody המתחילות במעלה המצודה ומגיעות למה שהיה  פעם "רח' היהודים" Zidovska Ulica . 

יום ג' 10.6.2014  (המשך "רשמי מסע" - רבקה)

"............חזרנו כולנו לדירה והחלטנו לאכול ארוחת ערב מוקדמת בכדי שנוכל שוב לצאת למצודת העיר. עלינו
 למצודה עם הרכב וחנינו בחניון למרגלות המצודה. התכנון היה שלכשיגמר הסיור, איתי ואהרון יצאו בהליכה
 מהירה לחניון, יאספו אותנו במקום מפגש כלשהו, ומשם נחזור כולנו ברכב לדירות.

ממרומי המצודה כולנו ירדנו למטה ב Zamocke Schody  . הירידה בכיוון זה היתה עקב

 ההנחה שינקו צילם את קובץ התמונות באוגוסט 1944 עם סבתא מרים, דודה יהודית, אוליקה ואהרון על רקע 

חומה כשכולם עומדים על מדרגות כלשהן. ירדנו את כל המסלול עד רחוב היהודים ולא נמצאה נקודה תואמת

 לתמונות שצולמו ע"י ינקו. לאבישי ולאיתי היתה תחושה שהמקום הוא לא שם אלא בהמשך רחוב זמוצקה העולה למצודה.

איתי ואהרון יצאו בהליכה מזורזת כשלפתע איתי הבחין בגרם מדרגות מימין הדומה מאד למדרגות שבתמונות. אז אהרון הבחין בתוואי החומה ממול והבית מאחוריהם והתברר שיש התאמה מלאה. שום דבר שם לא השתנה. זוג הגששים החליטו לחזור בבוקר לצילומים משפחתיים. זה היה הנס הרביעי של המסע."

 חזרה מ flashback.

הצבתי את המצלמה ע"ג החצובה, הפעלתי את התכנה בטלפון והתברר שמגובה מלא של החצובה אי אפשר לקבל את זוית הצילום כך שנראה כולנו על המדרגות ואפילו שאנו יושבים, בעוד שבתמונות מלפני 70 שנה המצולמים עומדים. התחלתי לצמצם את החצובה והצלחתי להגיע למצב שנראה בתמונה לעיל , אבל זה רק כאשר המצלמה שוכבת קרוב הקרקע. 

איך ניתן לצלם בפוזה זו?

נכנסת מצלמת ה Rolleiflex לסיפור

מצלמה בעלת עדשה כפולה , אחת משרתת את תא הצילום בו שוכן הפילם והשניה מחוברת למנסרה אשר מעבירה את התמונה אנכית לעינו של הצלם. ממש כמו בתמונה להלן.

כאן סוף סוף נכנס דוד  Janko ,  שמחה (1914 - 2006), לסיפור. האיש השקט, הרבה פעמים בצל, שומר הזכרונות בעזרת המצלמה הקלאסית, בדרך כלל הוא מאחורי המצלמה ולפעמים כשהוא שם אותה על חצובה ומפעיל את ההשהיה, הוא רץ ומצטרף אל הקבוצה המצטלמת.  תמיד צריך לחפש אותו בסוף מאחורי כל הקבוצה. אניצ'קה וינקו ( וגם Pip ו Pipka ) כבר היו אז זוג בלתי נפרד, היו שותפים בצילומים ואח"כ באחריות ל"פיקדון".

בברכה 

אהרן