תרפ"ט

ספורנו יתחיל היום שוב בספר. כרגיל, הסיפור יכלול עובדות "קשות", גם עובדות "רכות", מלווה לפעמים בהשערות, ולעתים רחוקות גם דמיון (אבל מבוסס על הכרת הדמויות.)

 מחבר הספר הוא אשר אנשיל גרינוואלד שהיה שו"ב בעיר Uzhorod  בהונגרית Ungvar .עיר שההיתה במזרח צ'כוסלובקיה באותה עת ועם השינויים שלאחר מלחמת העולם ב' מצאה את עצמה היום באוקראינה.

השנה היא שנת תרפ"ט , יום הולדתו ה- 51 של אבי המשפחה (כ"ט כסלו [לפי 25/12/78] במסמכים) בנו עקיבא יוסף המתקרב לגיל 15 מחפש רעיון למתנה לאביו למאורע זה. זו היא שנתו השניה של עקיבא בישיבה קטנה בפרשבורג. (הוא למד ב"ישיבה קטנה" 4 שנים, הוא וגם אחיו בנימין הזכירו את הקושי שעמד בפניהם בהתגברות על הפער בלימודי היהדות בין העיירה הרחוקה בה גדלו, ובין הרמה בעיר הישיבה הגדולה ע"ש החת"ס. כמו כן הלימודים היו בגרמנית ומהבית הם דיברו הונגרית וסלובקית. למה לא למדו בסלובקית?, יום אחד אי"ה נזכה לסיפור של יהודה שלזינגר היודע ל"הסביר" את ההבדל בין שתי השפות. (עשרות שנים לאחר מכן, כתב עקיבא Curriculum Vitae [כך כתב על הפתק - כלומר "תולדות חיים" ] ומתוך הזכרון כתב את חמשת מוריו בישיבה)

(בעצם, אני זוכר שלושה שלי, פרס למגיב הזריז).

העשור השלישי של חיי המשפחה מתקרב לסיומו. בעשור הראשון (גם העשור הראשון של המאה ה -20) היו שנות נדודים לאחר פטירת אביה של גננדל (אהרן יהודה מאי), בעשור זה נולדו "חמשת הגדולים" של המשפחה. בסוף העשור הם הגיעו לדולני קובין, שם נולדו "חמשת הצעירים" לבית וייס, עד האחרונה וליקה בשנת 1923. בעשור השלישי פגעה הטרגדיה, עם מותו של הבן הגדול אהרן יהודה, בשנת 1925. 

מימין סבא משה, בתמונה מאד מיוחדת, מלבד זאת שהוא נראה כאילו יצא מסרט הוליוודי, הוא לא עומד ב"פוזה" מול המצלמה, הרקע הוא חורש, מעיל יום חול, כאילו סתם יום של חול, תוך כדי הליכה. התמונה כנראה שייכת לתחילת שנות ה - 20. 












בתמונה משמאל , ארבעת "הצעירים" לבית וייס,
 התמונה צולמה כנראה בשנת 1927, 
והגילים:
אוממה 49
עקיבא 13 (תמונת 
בר-מצוה?)
בנימין 8
חנה 6
וליקה 4

ו

עכשיו נחזור לחנוכה , יום הולדת וכו'.
עקיבא נכנס לחנות ספרים, חשוב לו מאד לכבד את אביו (מאז 1925, הוא מחליף את הבן הבכור!?), חסך מדמי הכיס המצומצמים שלו לספרון קטן ואז הוא מוצא את המציאה. ספרון על מנהגי חנוכה, נערך ע"י שו"ב בערך בגילו של אביו, וכל זה ב"השגחה פרטית"  כי אחרת, על מה הייתי כותב. ולהלן ההקדשה.




בתחתית ההקדשה באותיות גדולות
 ת ר פ ט שמשך את עיני ומשם ירדו לכותרת הרשומה לעיל. זה עורר אותי גם להוסיף הגיגים בכוון ההיסטורי, הכללי, הלאומי, הדתי והמשפחתי, ובסופו של דבר החלטתי לדחות זאת לפעם אחרת, אם בכלל.

אולי גם מצאו חן בעניו, לא רק התפילות והפיוטים אלא גם הדברים ההיסטוריים הדי נדירים במחוזותינו (בענייני המקבים וחנוכה). היהודים נלחמו ? בנוסף לחופש דת, גם לעצמאות?.

אני מקוה בשבתות הקרובות להשקיע קצת בספר. מה שמביא אותי לקטע זכרון נוסף שקיבלתי מאופפה. כידוע ספר = בוך, ביחיד וביכער ברבים (כמובן, בגרמנית ובאידיש). אז הכלל הוא שבשבת אסור לקרא ביכער (כלומר ספרי חול) רק ספרים (שהם כמובן ספרי קודש).














בעלי הזכרון התקין אולי יזכרו שהספר הזה כבר שיחק תפקיד צנוע (יחד עם חנוכית הכסף) בבר מצוה של עדן. הנה תזכורת:

שבת שלום

ואלה תולדות משה (וגננדל)

בבוקר לח בשנת תרל"ח

זו יכלה להיות כותרת משנה ממש יפה. משה וגננדל נולדו שניהם בשנת 1878, אלא ש... גננדל נולדה ראשונה בחודש אוגוסט (ממש תרל"ח) ואילו משה בדצמבר (וזה כבר תרל"ט) נו, אנחנו בדרך כלל לא מקפידים ממש על קוצו של יו"ד (ודי לחכימא), אז זה די קרוב. פעם שמעתי מסבי (אותו משה, שיום הולדתו י' טבת תר"מ, מה עושים עם מידע זה? - תיקו = תשבי יתרץ...............

סבא משה נולד בעיירה שנקראת היום Vynohradiv והיא שוכנת באוקראינה על גבול רומניה באיזור הקרפטים. העיירה לא זזה ממש ממקומה אבל כאשר הוא נולד היא הייתה שייכת לממלכה האוסטרו-הונגרית ונקראה בשם Nagyszőlős. הדלות הייתה איומה אז הוא יצא לדרך לחפש לו מקום יותר טוב לחיות בו. לפי מידע שהגיע אלי מעקיבא (כרגיל) הוא הגיע ב 1892 ל Kishvarda  (הונגריה) (כ 150 ק"מ ממקום לידתו) (יש תעודת הצטיינות בלימודים ) ושהה שם עד 1898.

בשנה זו הוא נדד שוב מערבה (עוד כ 450 ק"מ מערבה) והגיע ל Balassagyarmat (הונגריה). הוא התקבל לישיבה במקום, וגם למד ושהה אצל ר' אהרן יהודה מאי.גננדל הייתה אם הבית החל בשנת 1894 עם פטירת אמה, ייטל לבית פישר, (הנמצאת בשורש עץ היוחסין שלנו.) יום אחד היה צריך לתלות את הוילונות בבית, סבתא גננדל עלתה על כיסא, וברידתה עזר לה הג'נטלמן הצעיר ומיד לקח את התשלום ע"י חיבוק חזק ונשיקה (את זה שמעתי ממש מפיה כשהייתה בשנות ה 70 שלה - נדמה לי שעלה סומק בלחייה) וכמו שנאמר, השאר - היסטוריה. 

מתי התחיל הרומן, וארועים נוספים שקרו במהלכו לא ידועים (אלא אם אני אשלים את החסר). לפי מסמך רשמי, הם נישאו ב 2 יולי 1901. 

רישום לידות ופטירות בספרי קודש

לא ידוע היכן ומתי התחיל המנהג של רישום זה. ידוע שמנהג זה קיים גם אצל לא יהודים באירופה. נפוץ היה המנהג לרשום בדפי הכריכות הקדמית והאחורית של חומש שמות ושל חומש בראשית. סבא משה התחיל לרשום את הלידות בספר תהילים שהיה כנראה אהוב עליו.

ספר זה נדפס בשנת 1993 בעיר מונקץ' (קרוב לעיר הולדתו של סבא משה) זכה למהדורה נוספת תוך שנים ספורות Hebrewbooks_org_20337.pdf וניתן להשיגה גם היום באתרים ברשת. כותב הפרוש (חיים סופר) היה תלמידו של החת"ס אך לא ממשפחתו. היה רב במונקץ', אשר התפרסמה יותר מאוחר ע"י חיים אלעזר שפירא, למלא את מקומו כרב העיר ואדמו"ר חסידות מונקאץ’. הרב חיים אלעזר שפירא היה אדמו"ר חסידי מוכר וגאון בתורה, אולם היה קנאי לדעותיו, לא סבל כל מתנגדים ונלחם נגד כל מי שסיכן, לדעתו, את ההגמוניה שלו כרב העיר והאזור. הוא ניהל מלחמת חרמה בציונות ועם מותו ב-1937 החליף אותו חתנו, הרב ברוך יהושע רבינוביץ.

גיטל  (Etella, Etush)(Balassagyarmat ) 

בתי גיטל היקרה תחי' נולדה לי למז"ט בשנת תרס"ג לפ"ק יום ו' עש"ק פ' בלק ט"ו לחודש תמוז. ולמספרם 1903 10 juli.

לא ידוע לי על שם מי היא נקראה.

מספר חדשים לפני לידתה , נפטר אהרן יהודה מאי. סבא משה קיבל רשיון שחיטה באותה שנה, הארועים כנאה גרמו לנדודי המשפחה הצעירה , מהמקום.

אהרן יהודה (מאראט - לא ידוע לי המקום)  (Ernst , Erno)

בני היקר אהרן יודא שיחי' לאוי"ט נולד למז"ט ביום ב' פ' לך לך יום ח' לחודש חשון תרס"ה לפ"ק ולמספרם 904 17 october. נקרא כמובן ע"ש הסבא.

משם נדדו 

ריזל יטל (Liptovská Osada) 

כ 600 ק"מ צפונית ל Balassagyarmat (ארנקה - ארוש)

 בתי הילדה ריזל יטל תחי' לאוי"ט למז"ט נולדה יום ו' עש"ק לס' יתרו תרס"ח לפ"ק כ"א לחודש שבט, ולמספרם 24-טען ינואר 1908.

נקראה ע"ש שתי הסבתות.

שרה דבורה 

דבורה ע"ש סבתא יטל דבורה, שרה ע"ש אמא של סבתא ריזל

בתי הילדה שרה דבורה תחי' נולדה למז"ט אור ליום ד' לס' בהעלותך י"ג לחודש סיון תרס"ט ולמספרם אם 2 - טען יוני 1909 .

נפטרה ט' אייר תרע"ו תנצב"ה

מרים Ilona , Ilonka

בתי הילדה מרים תחי' נולדה למז"ט יום ה' לס' וילך כ"ה לחודש אלול תר"ע  לפ"ק קודם ר"ה ה' ימים, יהי' השנה ר"ה יום ג' ד' ולמספרם אם 29 ספטעמבער 1910

רבקה (Etella, Etush  (Dolny Kubin

בתי הילדה רבקה תחי' נולדה למז"ט יום ג' ויצא ב' לחודש כסלו תרע"ג יע"א ולמספרם אם 12 - טען נאוועמבער 1912 אחרי צהרים

זה היה קץ הנדודים (כך היה נדמה לפחות) פה נולדו"5 הצעירים" לבית וייס,החל מרבקה.

עקיבא יוסף  (Emil, Emko)

בני הילד עקיבא יוסף שי' נולד למז"ט ובש"מ אור לים ה' י"ג ניסן תרע"ד לפ"ק קובין יע"א ולמספרם 9 - טען אפריל 1914 בחצות לילה השי"ת יזכנו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים אמן

אין ספק שכאן צריך לשים לב 

להשתפכות הנפש. אחרי בן אחד וחמש בנות מופיע הבן. קרוב לחג הפסח, "בחצות הלילה" , אולי גם השם יוסף (לאמור יוסף ה' לי בן אחר) והברכה הארוכה "השי"ת יזכנו לגדלו וכו'......ובעתיד כאשר עקיבא יהיה בן 11, הבן הגדול אהרן יהודה ימות (כנראה משחפת) , יהפוך עקיבא להיות הבן הנבחר (נו, יוסף - על זה ועוד ברשומה עתידית אי"ה).

(יוסף ע"ש אביו של אהרן יהודה, עקיבא ע"ש אביה של סבתא יטל)

בנימין זאב (Imrich, Imko)

בני הילד בנימין זאב יחי' נולד למז"ט ובשטו"מ ער"ח שבט תרע"ט לפ"ק 1ten januar  1919 (יום ראשון לייסוד ברפובליקה הצ'כוסלובקית)

ע"ש אביה של רייזל הסבתא.

לא נשאר מקום על הכריכה ומעכשיו הרישום קצר ומעשי, מסביב לשער הספר.

בנימין זאב ע"ש אביה של סבתא ריזל

חנה  (Olga, Olika)

בתי הילדה חנה תחי' נולדה למז"ט ובש"מ כ"ז כסלו תרפ"א לפ"ק ולמספרם december 8 1920

מירל  (Valeria, Valika)

בתי הילדה מירל נולדה למז"ט ט"ו טבת יום ד' תרפ"ג ולמספרם 1923 3 jan .

לאחר 7 בנות ושלושה בנים "ותעמוד מלדת"

(בזיקנותה ספרה לי סבתא גננדל "אוממה" שעקב ההפסקות בלידות, במיוחד חמש השנים בין שני הבנים , יצא שמה שלה יש איזה טריק של מניעת הריון. כאשר נשאלה ה"דיינית" (כמובן, אשת הדיין) על שיטות למניעת הריון, היא שלחה את השואלת לאוממה. נדמה לי שזכיתי בתור "בן זקונים" לשמוע ממנה סיפורים ,גם כאלה שלא העיזה לספרם לילדיה.

רישום פטירות בכריכה האחורית

אהרן יהודה

ב"ה על אלה אני בוכיה על פטירת בני היקר והנעים נפש יקר אהרן יודא ע"ה שבק לן חיים ויצאה נשמתו הטהורה יום א' לסדר זאת חוקת התורה ו' לחודש תמוז תרפ"ה לפ"ק ת'נ'צ'ב'ה' ובלה המות לנצח אמן.

28 juni 1925 

גיטל

ב"ה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מיםעל פטירת ביתי היקרה גיטל ע"ה שנפטרה לדאבון נפשנו אור ליום ג' לס' וישב י"ט לחודש כסלו שנת ת'ר'צ'א' לפ"ק ובלע המות לנצח. אם 8 דעצעמבער בערב 1930.
הק' משה ווייס שו"ב בכפר מאראטה

הבהרות ר"ת (ראשי תיבות) וכד' (וכדומה)

אדמו"ר (אדונינו מורינו ורבינו) (מוגבל בדרך כלל לרבנים חסידיים, גם בבה של ספרדים

למז"ט (למזל טוב)

לפ"ק (לפרק קטן) בשימוש תאריך עברי כאשר משמיטים את אלפי השנים (ה' אלפים)

אם 2 טען יוני (ביידיש-גרמנית כמו באנגלית On the 2 nd of June)

ר"ה (ראש השנה)

יע"א (יכוננה עליון אמן) (יש גם אחרים)

הערות (א.ו.)

לאחר חקירת השמות נראה כי השמות היו "במשפחה" סבא אהרן יהודה, ושתי הסבתות, סבא יצחק, אביו של סבא משה נפטר ב 1898 למה לא זכה? נשכח?

שלושה סבא רבא קיבלו שמות, הרביעי (משה, סבא של סבא משה) לא, מסיבה מובנת.

ארבע בנות, רבקה, מרים, חנה, מירל לא ידוע המקור. לגבי האחרונה תמיד נשאלה השאלה למה אחרי מרים היה צורך במירל. נשאר בשאלה (כמו שאלות רבות אחרות.

סבא משה היה שתקן מפורסם. אינני זוכר שיחות איתו, גם לא על הנפטרים והנרצחים. ההפך הגמור מאוממה , לה מגיעה רשומה משלה.

חסר, ברשימת האבידות, סבא משה לא מזכיר את שתי הבנות שניספו בשואה, האם זו צעקה חרישית בבחינת "וידום.............ממה שהכרתיו זה לא מתאים לו, אז מה כן? אשמח לשיחה בנושא.

המדרגות

הסיפור המלא מאחורי החויה המכוננת (formative experience) (כדי שלא ישאלוני פירושי מלים).

מבוסס על מסמכים מקוריים, ידע אישי וקצת דמיון מודרך (שיטה המשתמשת בדמיון כדי להשפיע על המצב הנפשי, להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי, ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים), ברור?

נתחיל כמו בכל סיפור טוב, מהסוף.

יום ד' 11.6.2014

לאחר ארוחת הבוקר, העמסנו שוב את הרכב. ההתרגשות היתה רבה כי המשימה היתה להצטלם באזור

 ה"מדרגות" לתמונה שנראית כמו אותה תמונה מפורסמת של סבתא מרים, יהודית, אהרון ואוליקה. יואב החזיק בידו את ה Tablet ועליה התמונה המקורית. כולנו הרגשנו סיפוק רב ממציאת המקום בו גרו הוריו של אהרן לפני שנשלחו למחנה המות אושוויץ בירקנאו.  (מתוך "מסע שרשים 8.6-22.6/2014 " רשמי מסע - רבקה)

(הערה - בתחתית  התמונה (רק עכשיו בעת הכתיבה שמתי לב)  יושב ברנש חובש את הכובע שחבשתי בכל המסע לא כדאי להתאמץ לגבי מי זה יכול להיות, זו ברך שמאל שלי).

(וכאמור לגבי סיפור טוב, עכשיו flashback = מעתק לאחור)

שלא כמו היום, לכולם מצלמה דיגיטלית (או טלפון חכם) שמצלמים בה אלפי תמונות המוצאות  את עצמן בערימה כלשהי במחשב ואף פעם לא מביטים בהם. בעת העתיקה, הכניסו סרט (פילם) בתוך המצלמה, בעת הלחיצה על הצ'ופצ'יק במצלמה, קרה איזה קסם והעולם מחוץ למצלמה העתק לתוך המצלמה (לא עלינו, הכל הפוך עם הראש למטה) והוא גרם לאיזו תופעה בפילם. הנה הסבר יותר ברור: 

"במצלמת פילם האור חודר אל המצלמה דרך העדשה ופוגע בפריים של פילם שנמצא מאחורי העדשה. כל פריים שנמצא על הפילם מכוסה בשכבה של תמיסה שמורכבת מגרעינים של הלידי כסף קריסטלים. גרעינים אלו מגיבים כימית במגע עם אור והם משתנים ואז תמונה נוצרת על הפילם". (מתוך ספר היסטורי שנכתב לפני הרבה מאד שנים [אולי 50!] )

עכשיו שהשלב הראשון ברור לכולם , עוברים לשלב השני. לאחר שהפילם נגמר כעבור 36 תמונות !!! גוללים את הסרט מכניסים לקופסא אטומה ושולחים למעבדה. כעבור שבוע או כמה שבועות (אם זה פיתוח צבעוני, במעבדה בחו"ל), מקבלים בדאר חבילה של תמונות מודפסות ע"ג נייר צילום.

לצורך עניינו , יתרון אחד ברור להדפסה על ניר שניתן לכתוב מאחור. כך קרא שכשעברתי על התמונות הישנות גיליתי כתובות מעניינות ומרגשות. הנה דוגמא:

כאן נכנס לסיפור דוד עקיבא (1914-2001) האיש היקר לא רק שמר תמונות ומכתבים וכו' אלא גם הוסיף תרגום והסבר. לולי הוא,  (לא נשכח את אוממה, האשה הקטנה והנשמה הגדולה , אבל זה בהזדמנות אחרת) הייתה ילדותי עלומה לגמרי . ובכן לצד הכתובת הזו העיר עקיבא:

התרגום של עקיבא לא שלם, יהודה אתה מוזמן לשפר.

התמונה הבאה והכיתובית היא השלב הבא בסיפור:

בתמונה , אמי מרים אחותי יהודית ואנוכי ומאחור  התאריך אוגוסט 1944. ברקע התמונה המעקה והבית מאחור, ומתברר שזו תמונה אחת מסדרת תמונות שנשמרה והגיעה לידי, וע"פ הרקע והלבוש כולן צולמו באותו יום.

 

 כאן נכנסת לסיפור (Olika)   חנה (1921-2012) יפהפיה בת 23, בנוסף לצילומים , על מה דיברו האחיות אינני יודע אבל למרות האופטימיות הקורנת מפני כל המצולמים, אני מניח שדיברו על ההתארגנות לתקופה של החדשים הקרובים, על אף שהתמוטטות הגרמנים כבר נראתה באופק. בכל מקרה אלה הצילומים האחרונים של אמי ואחותי ובעוד זמן קצר ב 5 אוק' 1944 כבר עמדו (בשקט  כבני אדם מחונכים) בתור במורד הכניסה לתאי הגז ומשם דרך המשרפות "לקבר ישראל" העולה עד לשמים הדוממים.

את התמונה (המרכזית, הגדולה יותר) החזקתי בידי כאשר דיברתי על קברה הטרי של חנה לאחר שנפטרה בשיבה טובה. קו שבר ברור עובר בתמונה מלמעלה למטה חנה מחזיקה בידי ואימי נושאת את יהודית. סימבוליקה ומקריות? אולי, אך לה ולי למרות האופי המאופק של שנינו, היא הייתה מחייבת. נקודה.

עם התקרב מאד היציאה ל"מסע" חשתי צורך לחזור לרגע ל"שם", לא ייחסתי לזה חשיבות עצומה אבל זה לא עזב אותי ועשיתי מספר הכנות. קניתי מצלמה חדשה שבנוסף ליכולות הצילום המשופרות ניתן להפעילה מרחוק   כאשר היא מורכבת ע"ג חצובה משולשת ומבוקרת מרחוק ע"י שלט הנמצא באפליקציה בטלפון חכם.

מאחר ומשפחתנו התגוררה באיזור היהודי וליתר דיוק כתובתנו הייתה Zamocka 74  (ביהכ"נ האורתודוקסי של החת"ס היה באותו רחוב , מספר בתים למעלה כנראה מס' 68, וכל האזור הוא לרגלי המצודה,  הנחתי שהמדרגות הן במקום כלשהו במורד "מדרגות זמוצקה" Zamocke Schody המתחילות במעלה המצודה ומגיעות למה שהיה  פעם "רח' היהודים" Zidovska Ulica . 

יום ג' 10.6.2014  (המשך "רשמי מסע" - רבקה)

"............חזרנו כולנו לדירה והחלטנו לאכול ארוחת ערב מוקדמת בכדי שנוכל שוב לצאת למצודת העיר. עלינו
 למצודה עם הרכב וחנינו בחניון למרגלות המצודה. התכנון היה שלכשיגמר הסיור, איתי ואהרון יצאו בהליכה
 מהירה לחניון, יאספו אותנו במקום מפגש כלשהו, ומשם נחזור כולנו ברכב לדירות.

ממרומי המצודה כולנו ירדנו למטה ב Zamocke Schody  . הירידה בכיוון זה היתה עקב

 ההנחה שינקו צילם את קובץ התמונות באוגוסט 1944 עם סבתא מרים, דודה יהודית, אוליקה ואהרון על רקע 

חומה כשכולם עומדים על מדרגות כלשהן. ירדנו את כל המסלול עד רחוב היהודים ולא נמצאה נקודה תואמת

 לתמונות שצולמו ע"י ינקו. לאבישי ולאיתי היתה תחושה שהמקום הוא לא שם אלא בהמשך רחוב זמוצקה העולה למצודה.

איתי ואהרון יצאו בהליכה מזורזת כשלפתע איתי הבחין בגרם מדרגות מימין הדומה מאד למדרגות שבתמונות. אז אהרון הבחין בתוואי החומה ממול והבית מאחוריהם והתברר שיש התאמה מלאה. שום דבר שם לא השתנה. זוג הגששים החליטו לחזור בבוקר לצילומים משפחתיים. זה היה הנס הרביעי של המסע."

 חזרה מ flashback.

הצבתי את המצלמה ע"ג החצובה, הפעלתי את התכנה בטלפון והתברר שמגובה מלא של החצובה אי אפשר לקבל את זוית הצילום כך שנראה כולנו על המדרגות ואפילו שאנו יושבים, בעוד שבתמונות מלפני 70 שנה המצולמים עומדים. התחלתי לצמצם את החצובה והצלחתי להגיע למצב שנראה בתמונה לעיל , אבל זה רק כאשר המצלמה שוכבת קרוב הקרקע. 

איך ניתן לצלם בפוזה זו?

נכנסת מצלמת ה Rolleiflex לסיפור

מצלמה בעלת עדשה כפולה , אחת משרתת את תא הצילום בו שוכן הפילם והשניה מחוברת למנסרה אשר מעבירה את התמונה אנכית לעינו של הצלם. ממש כמו בתמונה להלן.

כאן סוף סוף נכנס דוד  Janko ,  שמחה (1914 - 2006), לסיפור. האיש השקט, הרבה פעמים בצל, שומר הזכרונות בעזרת המצלמה הקלאסית, בדרך כלל הוא מאחורי המצלמה ולפעמים כשהוא שם אותה על חצובה ומפעיל את ההשהיה, הוא רץ ומצטרף אל הקבוצה המצטלמת.  תמיד צריך לחפש אותו בסוף מאחורי כל הקבוצה. אניצ'קה וינקו ( וגם Pip ו Pipka ) כבר היו אז זוג בלתי נפרד, היו שותפים בצילומים ואח"כ באחריות ל"פיקדון".

בברכה 

אהרן

                   

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף  וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה

Simple Genius (David Baldacci)

בעת העתיקה נהגו להשתמש בצפני החלפה כאשר שלחו מסרים בעולם הדיפלומטיה / עסקים, ממקום למקום.

כבר במאה התשיעית שברו המוסלמים צופן זה ע"י שימוש בניתוח תדירויות.

Blaise de Vigenère  (לפי בלדצ'י) ולפניו Giovan Battista Bellaso (לפי ויקיפדיה) בשנת 1533 פתחו צופן שמתגבר על ניתוח התדירויות.

Charles Babbage (לפי בלדצ'י) תיאר מכונה  (בשנת 1837) שיכולה לפענח צופן זה.

במדינת וירג'יניה , ליד "החוה"  (the Farm) של ה CIA קיים מתקן שכנראה ממומן ע"י ה CIA ושמו Babbage Town  מנהל המתקן Champ Pollion  משוחח עם גבור הספר Sean King  (שותפתו Michelle Maxwell לצערנו מאושפזת לצורך טיפול נפשי).

השאלה היא: מי מתחבא כאן, יש מספיק רמזים.

תשובות נא לשלוח ישירת אלי למייל.

לפני שבת אפרסם את הרשומה הבאה בעינייני "היסטורית משפחה" ואפרסם את שמות הפותרים וכמובן את שעת ההגעה של התשובה.

"Blog est non Whatsapp"

חברים, כך נראה הדף הראשון של בלוגר חסר ניסיון ודמיון. התגלגלה לידי אמרתו המפורסמת והצודקת של חכם רומאי, ולמרות זאת החלטתי לצאת לדרך. הדף הוא קודם כל חלק ("כל הלומד זקן ככותב על ניר מחוק") והדרך קשה. אימת הקוראים (אם ימצאו כאלה) עלי (הנני העני ממעש), זה צריך להיות מעניין, חדש ואולי חדש/ישן, טבול במעט הומור, מוגש בצורה יפה, והנה מתכון לכשלון ידוע מראש. 

רק פותחים בלוג חדש וכבר מתנגשים בקושי הראשון, השם. צריך להיות תמציתי, מייצג את הקוראים/כותבים (כן, יש לי תקוות שזה יתפתח לשיחה רב-כוונית) את הנושאים שהביאו אותי לייסד בלוג כזה ודרישות נוספות. חשבתי אפילו על כאלה וכאלון (ולמי שלא הבין את הרמז, המשך הפסוק "אשר בשלכת זרע קודש מצבתה" - ועכשיו הוא לבטח הבין...)

אז קראתי לבלוג "מאי-וייס" ע"ש הזוג גננדל ומשה (גיזלה ומוריץ) שהם כנראה המשותף (היחיד?) לקוראי/כותבי בלוג זה. שניהם נולדו ברחבי אוסטרו-הונגריה, בשנת 1878. התחתנו בעשור הראשון של המאה העשרים, גלו ממקום למקום עד שבסוף העשור התנחלו בדולני קובין. בעשור השני עברו את מלחמת העולם הראשונה, ואבדו בת (בת 7, ללא קשר למלחמה), בשנות העשרים אבדו בת ובן הבכורים, בשנות הארבעים אבדו שתי בנות בשואה, ובסופה זכו לעלות לארץ, יחד עם שני בניהם, שלושת בנותיהם ומשפחותיהם (היסטוריה הה!)

כאלה וכאלון ?

אינני רוצה להאריך, רציתי להכין את הבלוג לארוע של השבוע הבא, ובינתיים קצת לתרגל ולהכין רשימת תפוצה. הארוע הינו הופעתו של האלבום "מסע שרשים משפחת וייס". האלבום (לופה) מסכם את המסע בן השבועיים של משפחתנו (מינוס הנכדים שלא מצאנו להם מקום במכונית בת 9 מקומות הישיבה והמזוודות! - סימן הקריאה הוא ליודעי ח"ן, אשר שמעו את דבר הנס "הראשון" שקרה בבודפשט). בנסיעה ובאלבום הושקע מאמץ רב ואולי עקב כך הגיע לפירקו כמעט שנה וחצי לאחר שוב המשלחת ארצה.

כמקובל בבלוגים, יש מקום לתגובה מהירה וקצרה. חשוב לי שהשותפים יתרמו כתבות , ישלחו לכתובתי ואני אכניס אותם לבלוג.

בברכה

אהרן